<h1>חוקות הדיינים סימן ק"ח</h1>
<h2>דף יח.</h2>
אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן בין שבא על טענת עצמו בין שבא על טענת אביו שנא' [שמות כ"ב] כי יתן איש אל רעהו וגו' וכתיב ונקרב בעל הבית אל האלהים ואמרינן בגמ' ונקרב לשבועה דמשמע איש ולא קטן ש"מ דאין נשבעין על טענת קטן וחרש ושוטה דאיש כתיב. ועל טענת אביו כגון שאמר מנה לאבא בידך בטענת בריא והלה אומר אין לו אלא ג' ה"ז פטור משבועת התורה מפני שהוא כמשיב אבידה כיון שהודה במקצת לאותו קטן כך מפורש בפרק שבועות הדיינין וחרש זה שאמרנו הוא שאינו שומע ואינו מדבר אלא שטוען ברמיזה וכתב מורי תמ"ך דאעפ"י שאמרנו דאין נשבעין שבועת התורה על טענת קטן מ"מ נשבעין שבועת היסת על טענותיו משום דטענות קטן טענת בריא הוא ולא שמא והוא שהגיע לעונת הפעוטות דהיינו כשהוא בן שבע שנים או שש שנים וכן דעת הרמב"ן ז"ל והר"י ן' מיגש ז"ל. עוד כתב הר"ר יוסף ז"ל שאפילו שזה הקטן אינו חריף במשא ובמתן נשבעין על טענתו שבועת היסת משום דלא אמרו חריף אלא במקח ובממכר שלא יטעה במקחו ויפסיד אבל טענתו טענת בריא הוא ולא ספק ולפיכך משביעין על טענתו שבועת היסת, ועוד כתב הרב ז"ל דנשבעין שבועת שומרים על טענת קטן אם אמר שנגנב או שנאבד משום דטענת שומרים אינה באה על טענת בריא אלא על טענת שמא לפי שהתובע אינו יודע אם פשע בה השומר אם לאו וזה כיון שהודה לקטן שנטלו מידו לשמור ועכשיו הוא טוען שנגנב או שנאבד מיד נתחייב השומר שבועת התורה לב"ד שהם אביהם של יתומים וכן דעת הר' יונה ז"ל וכן כתב ר"ם ז"ל בהלכות טוען ונטען בפ"ה [ה"ט].
